איאיידו – אמנות שליפת החרב

מהי איאיידו?

איאיידו (iaidō), הנקראת לפעמים איאייג'וטסו (iaijutsu), או באטוג'וטסו (battōjutsu), היא אמנות שליפת הקטאנה (חרב יפנית), שיסוף היריב, והחזרתה של הקאטנה לנדן, בתנועה זורמת אחת. בימינו, העוסקים באיאיידו משתמשים, בדרך כלל, באיאייטו (חרב קהה המשמשת לאימונים) ולא בשינקן (חרב חדה במיוחד), לפחות בשלבי הלימוד הראשונים.

הדגש באמנות לחימה זו הוא על שליפת החרב ולמעבר להתקפה במהירות ובדיוק המרבית. מצבי ההתחלה יכולים להיות מעמידות קרביות או מתנוחות ישיבה ועמידה רגילות. העוסקים באיאיידו צריכים לצפות למתקפת פתע בכל רגע, והיכולת להגיב במהירות מכל תנוחה יום-יומית נחשבה לחיונית.

קצת היסטוריה:
הטנשין שודן קאטורי שינטו ריו כלל בתוכנית הלימודים שלו איאייג'וטסו כבר במאה ה-15 ובתי ספר שהוקדשו רק לשליפת החרב הופיעו מתישהו במהלך המאה ה-16 או בתחילת המאה ה-17. רוב בתי הספר המודרניים מחשיבים סמוראי בשם האיאשיזאקי ז'ינוסקה מינאמוטו נו שיגנובו (1546-1621) כמייסד האיאיידו. מעט מאוד ידוע על חייו, ויש חוקרים הטוענים שהוא לא היה קיים כדמות היסטורית כלל. שני בתי-הספר הגדולים לאיאיידו כיום, מוסו שינדן ריו (Muso Shinden Ryu) ומוסו ג'יקידן איישין ריו (Muso Jikiden Eishin Ryu), טוענים לשושלת שהתחילה מהיישיזאקי.

האיאשיזאקי גנוסקה מינאמוטו נו שיגנובו בדרך כלל, איאיידו – משמעותו אמנות הלחימה לשיפור עצמי שמלמד ה-(All Japan Kendo Federation (AJKF והתאחדויות איאיידו אחרות, בזמן שטכניקות לחימה עתיקות יותר הנלמדות בקוריו (koryu) נקראות איאייג'וטסו. את המילה "איאיידו" קבע נקאיאמה האקודו בתחילת המאה ה-20. לפניו השתמשו בשמות אחרים, כגון באטו (battō), באטוג'וטסו (battōjutsu) וסאיאה נו אוצ'י (saya no uchi).

החלק החשוב באיאיידו, הנקרא לפעמים "החיים של האיאיידו", הוא הנוקיטסוקה (nukitsuke). זוהי טכניקת שליפה מהירה מאוד, שבה הנדן נמשך לאחור במקביל לשליפת החרב ממנו. בעזרתה ניתן להגיע למצב של התקפה בשיסוף במהירות.

האימון באיאיידו:

בתקופה המודרנית, המתאמנים באיאיידו משתמשים בדרך כלל, בחרב אימונים קהה הנקראת איאייטו (Iaito) העשויה סגסוגת כגון אבץ-אלומיניום, וב-שינקן, חרב חדה עשוייה פלדה כגון חרבות הסמוראי המקוריות, בשלבי לימוד מתקדמים.

בתקופות מסוימות ביפן, לפני מאות שנים, התקיימו מאות בתי ספר ושיטות (ריו) ללוחמה בכלי נשק שונים ובחרב יפנית בפרט. עם חלוף הזמן, ולאחר ייסוד שושלת טוקוגאווה וסיום מלחמות האחים ביפן, הצורך בצורת לחימה זו פחת, ומספר המתאמנים ירד בצורה ניכרת. למאסטרים רבים לא היו תלמידים על מנת להעביר דרכם את התורה לדורות הבאים ומשנפטרו נעלמה יחד אתם גם האסכולה. כיום נשארו מספר מצומצם של אסכולות כשהנפוצות שבהן: Muso Shinden Ryu, Muso Jikiden Eishin Ryu, Katori Shinto Ryu, Suio Ryu.

על מנת לשמר את האמנות ולתת גוון אחיד ללימוד הבסיסי, יצר ארגון העל All Japan Kendo Federation סדרה של 12 קאטות הנקראות Setei Gata, המהוות בסיס לאימון ובסיס לדירוג המתאמנים. (עד דרגת דאן 3 נבחנים אך ורק על קאטות אלו). כל תלמיד מתאמן על ה "Setei Gata" ורק לאחר שהוא שולט בהן בצורה המניחה את דעתו של המורה יעבור ל Koryu – האסכולה העתיקה שבה מספר רב של קאטות בישיבה, בכריעה או בעמידה.

דגש חשוב ביותר ניתן לשליפת החרב עצמה, מאחר ובעבר בקרבות אמיתיים לחיים ולמוות, שבריר של שנייה או שינוי זעיר בתנוחת החרב יצרו את ההבדל בין חיים ומוות. החרבות היו חדות כתער. נגיעה בהן יצרה חתך עמוק, ועל אחת כמה וכמה – חיתוך מכוון. שליפת החרב במהירות ודיוק רב בחיתוך היו תנאי בל יעבור להישרדות הלוחם.

שליפת החרב מבוצעת בתהליך הקרוי : ג'ו – הא – קיו (לאט, בינוני ומהר). בשלב המקדים, מציג האיאיידוקה (תלמיד איאיידו) בפני היריב מצג נפש-גוף לאמור: "אם לא תפסיק את תנועתך וכוונתך לשלוף – אני אמשיך בדרך זו". השליפה הראשונית והאיטית של החרב מעבירה מסר זה.
גישה נפשית זו של האיאיידוקה צריכה לשקף כוונה זאת דרך קשר העין, השקט הנפשי והכוונה הברורה. האיאיידוקה מעביר מסר ליריבו: "הנה אני בא. עצור עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי. איני רוצה לחתוך, באמת איני רוצה לחתוך". זוהי נוכחות ישירה של נפש- גוף המוצגת ומשודרת דרך הדמיה של פעולות היריב וכוונותיו. היריב אינו מפסיק את כוונותיו, לכן אנו ממשיכים להגביר את מהירות השליפה שלנו, וכוח כוונתנו ככל שהתהליך מתקדם לקראת הרגע של מחויבות מלאה לפעולה, הנקודה ממנה אין חזרה. הלהב כעת מוכן לשיגור, חותך באופן חלק וחזק לאורך או דרך יריב בשיאה של המהירות שלנו.

חרב שינקן (קאטנה) והנדן (סאיה)

האימון כיום הינו לשם האומנות ולא על מנת להילחם בקרב, לכן אנו שואפים לתנועה נכונה יעילה ומדוייקת במקום מהירות על מנת להרוג. יכולת הריכוז והיכולת הפיסית ניתנות להגברה על ידי פעולה חוזרת ונשנית של הטכניקות. שיטת האימון באיאיידו שונה מרוב אומנויות הלחימה, בכך שניתנת תשומת לב עצומה לפרטים הקטנים ביותר. השאיפה באיאיידו היא לשלמות בביצוע כל תנועה וכל טכניקה.