ג’וֹדו

ההתאחדות הישראלית לקנדו ו-בּוּדוֹ

מהו ג’וֹדו?

ג’וֹדו (Jōdō, 杖道) או ג’וגוטסו היא אומנות לחימה יפנית המבוססת על שימוש במוט מעץ קשה באורך 128 ס”מ ובקוטר 2.4 ס”מ הנקרא ג’ו (Jo, 杖).

הפירוש המילולי מיפנית הוא “דרך הג’ו”.

אומנות לחימה זו מתרכזת בעיקר בהגנה מפני התקפת יריב החמוש בחרב יפנית.

אומנות זו הייתה נחלתם של לוחמים ולא של עוברי אורך ואיכרים מתגוננים כפי שניתן אולי לחשוב – היו שטענו שאומנות זו הומצאה על ידי איכרים שניסו להתגונן באמצעות מקלות מהתקפות של “רונין” – סמוראים חסרי אדון – ואשר נאסר עליהם לשאת חרבות בתקופת שלטונו של הטאיקו טויוטומי הידיושי לקראת סוף המאה ה-16.

ג'ודו לחימה במקל מול חרב - אומנות לחימה יפנית

לפי המסורת, אסכולת לחימה זו (בשמה המלא Shintō Musō-ryū jōjutsu), הומצאה על ידי הלוחם הנודע Musō Gonnosuke Katsuyoshi שחי ביפן בתחילת המאה ה-17 ואשר התמחה בלוחמה במוט עץ (Bo) באורך של כ-180 ס”מ שהיה מקובל באותה תקופה. Gonnosuke קרא תיגר על גדול לוחמי יפן, Miamuto Musashi האגדי וערך קרב נגדו. Musahi החמוש בחרב ניצח בקרב, אך חס על חייו של Gonnosuke.

Musō Gonnosuke לאחר שהפסיד בקרב נגד Musashi, פרש Gonnosuke למנזר שינטו לתקופת מדיטציה, הטהרות ואימונים שבסופה זכה להארה שבעקבותיה יצר טכניקה חדשה המבוססת על מקל קצר – Jo, באורך של כ-122 ס”מ. Gonnosuke קיצר את ה-Bo, ובדרך זו הגדיל משמעותית את יכולת השליטה ואפשרויות השימוש בנשק, את טווח התנועה ונקודות ההתקפה, בעיקר מאחר וכעת ניתן היה לאחוז את המוט בשני קצותיו בשתי הידיים.

השיפור איפשר להתאים את הטכניקה לאופן ההתקפה. Gonnosuke הזמין את Musashi לקרב חוזר והפעם ניצח אותו, בהיותו האדם היחידי שעשה כן, כשהוא מחזיר לו באותו מטבע כשחס על חייו.

לאגדה זו אין סימוכין ממקום אחר זולת קיומה של אסכולת Shintō Musō-ryū. אולם ידוע כי Gonnosuke נהפך לבסוף למדריך אומניות הלחימה של קלאן Kuroda בצפון קיושו, ששמר על אומנות זו באופן בלעדי עד שנת 1900 שאז הוחל בלימוד האומנות לכלל הציבור.

לחימה עם מקל יפני

לאומנות לחימה זו יש שני ענפים:

האחד נקרא Seitei Jodo אשר נמצא בחסות ההתאחדות הכלל יפנית לקנדו All Japan Kendo Federation, ביחד עם ענפי והאיאיידו והקנדו.

שיטת Seitei Jodo כוללת 12 קאטות (סדרות תרגילים מובנות) ו-12 טכניקות קיהון בסיסיות אשר לקוחות מאסכולת הלחימה הישנה.

רק לאחר שהתלמיד שולט בהן באופן המניח את דעתו של המורה, הוא ממשיך ללמוד את הענף השני תורת הלחימה עצמה ה-koryū. הדרוג הנהוג בשיטה זו תחת התאחדות הקנדו העולמית, הוא שיטת הדאן הנהוגה גם במקצועות אחרים.

האימון מתבצע באולם אימונים יעודי (דוג’ו) או אולם ספורט מתאים. המתאמנים לבושים בחליפת קימונו יפנית מסורתית הכוללת האקמה – מכנס רחב בעל קפלים, גי – חולצת-ז’קט יפנית מסורתית ואובי – חגורת קימונו רחבה הנחגרת תחת ההאקמה.

אימוני ה-ג’ודו נערכים בזוגות.

בתחרויות ג’ודו נבחנים שני משתתפים, האחד בתפקיד תוקף עם בוקאן (חרב עץ) והשני במקל ה-ג’ו ושני המבצעים נמדדים על ביצוע מדויק של הטכניקות.

 

אומנות הלחימה הישנה ה-koryū משלבת גם סוגי נשק אחרים כמו המטה הקצר Tanjo, המגל עם השרשרת Kusarigama, האלה הידועה בשם Jitte, ואמנות ידועה פחות בשם Hojōjutsu – קשירת היריב לאחר הכנעתו, כל אלו מצביעים על קשר חזק של הג’ודו לאכיפת החוק (שיטור) שזו כנראה הייתה מטרתו הראשונית.

ההתאחדות הישראלית לקנדו ו-בּוּדוֹ

ההתאחדות כוללת מכוני אימון בפריסה ארצית בהם ניתן להתאמן בענפים השונים, במגוון של ימים ושעות ביישובים:
תל אביב, כפר סבא, פתח תקווה, ירושלים, אשדוד, עשרת, הוד השרון ויקנעם.

קנדו - KENDO

剣道 אמנות הסיוף בחרב יפנית

איאיידו - IAIDO

居合道 אמנות שליפת החרב היפנית

ג’ודו - JODO

杖道 אמנות הלחימה במקל (ג’ו) מול חרב

ההתאחדות הישראלית לקנדו ובודו
© 2013-2022
עמותה רשומה 58-0416949
אתר מכל הלב: WizardDesign